<h1>יראים סימן שפ"ט</h1>
<h2>דף לט.</h2>
ותולדות כלאי הכרם. בחוצה לארץ כדתנן [שילהי ערלה] הכלאים מדברי סופרים פי' בחוץ לארץ ומוקמינן לה בפ"ק דקדושין [ל"ט א'] בכלאי הכרם אבל כלאי זרעים לא וטעם מפרש התם כלאי הכרם דאסירי בהנאה בארץ גזרו בהו רבנן בחוץ לארץ בעשייתם ובאיסור גידולם כלאי זרעים דבארץ לא מיתסרי (אלא) [אפילו] באכילה כדאמרינן בחולין פ' כל הבשר [קט"ו א'] בחוץ לארץ לא גזרו בהו רבנן שלא לזורעם. ועוד גזרו חכמים על שאר זרעים שאינן מה' מינין ולא קנבוס ולוף כדאמרינן במנחות שאר זרעים דרבנן. ומה שהוצרכנו תוספת מאתים מדאורייתא אבל מדרבנן מתסרי בלא תוספת מאתים כדתנן במס' כלאים [פ"ז מ"ז] הרוח (שצלצלה) [שעילעלה] את הגפנים על גבי התבואה יגדור מיד ואם אירעו אונס מותר וכיון דמישתרי במקום אונס שמעינן דמדרבנן קאמר ובלא תוספת מאתים לכל הפחות.
